ReachingOut

הכרח למחקר

האתגרים הקיימים כמעט בכל מקום של גידול ילדינו, הוראת תלמידים צעירים ואינטראקציה חיובית עם מתבגרים, המאפשרים את התפתחותם המיטבית, היו התמריץ העיקרי למחקר זה. Toffler (1970, 1994) תיאר כיצד במהלך חצי המאה האחרונה, ההתפתחות הטכנולוגית והחברתית העצומה בעולם, והקצב המהיר שבו התרחשו, הפכו את יתרון הידע והניסיון של מבוגרים לפחות משמעותיים. הוא תיאר את תגובת המבוגרים להתפתחות טכנולוגית מהירה זו המאפיינת את החיים המודרניים כ'הלם עתידי', זהה לחוויית המהגרים כשהם מתאקלמים בחברה מתקדמת טכנולוגית חדשה (Toffler, 1970, 1994). לדעתי, פער הדורות ההולך וגדל הזה הפך את האתגרים של גידול ילדינו, ללמד את התלמידים שלנו ואינטראקציה חיובית עם מתבגרים, אפילו יותר, לשולטים ותובעניים. מניסיוני בשטח, הורים מכל התרבויות והמעמדות הסוציו-אקונומיים מוצפים לרוב מהאתגרים הללו ומהפער ההולך וגדל בין המנטליות של ילדיהם לשלהם. 'המתבגרים בסיכון' שבהם פגשתי, הדרכתי וטיפלתי בהם, הגיעו מרקעים רבים ומגוונים. יתר על כן, חוקרים רבים כגון Szapocznik, Perez-Vidal, Brickman, Foote, Santisteban, Hervis and Kurtines (1988), Barrett and Rapaport (2011), Sommers-Flanagan, Richardson and Sommers-Flanagan (2011) ו- Thornberry (2005) מתארים כיצד רוב המתבגרים הללו עמידים לגישות הטיפול השונות (Szapocznik, Perez-Vidal, Brickman, Foote, Santisteban, Hervis and Kurtines, 1988; Barrett and Rappaport, 2011; Sommers-Flanagan, Richardson and Sommers-Flanagan, 20111 ; Thornberry, 2005). רוב נקודות המבט הפסיכולוגיות מאז פרויד (1957) ראו בהפרעות הרגשיות שלנו כמבוגרים מקורן בחוויות הילדות שלנו (פרויד, 1957). לכן, הנחתי שהתערבות מוקדמת ויעילה במהלך הילדות וההתבגרות עשויה אולי למנוע בעיות רגשיות והתפתחותיות אצל צעירים אלה, ולסייע במניעת מצוקה רגשית או מחלה בבגרות. 

ההכרח במחקר ומטרותיו נבעו מהתצפיות ארוכות הקריירה, ששותפתי לתרגול והחוקרת-שותפה ענת בן סלמון ואני ערכנו בתחום הטיפול המאתגר בילדים, מתבגרים ובני משפחותיהם. נבחר לקריירה שלנו. כמו כן, בשנת 2007 פורסם בישראל דו"ח שמיד, אשר בחן את שכיחותם של מתבגרים בסיכון בישראל ואת הדרישות לטיפול בהם ( שמיד, 2007) . בהתבסס על המלצות דו"ח שמיד (2007 ), וניסיוננו, ענת ואני זיהינו דרישה מקצועית כללית להמשגת ידע מעשי בפסיכותרפיה לטיפול באוכלוסייה צעירה זו ובני משפחותיהן. בנוסף, הניסיון שלנו ממקור ראשון בתכניות הכשרה שונות בהן השתתפנו על מנת להרחיב את הכישורים המעשיים שלנו, הוביל אותנו לבחון את הדרישה לתכניות הכשרה יעילות יותר לאנשי מקצוע חדשים בתחום, שיוכלו לעמוד באתגרים של עבודה עם ילדים, מתבגרים ומשפחותיהם. הנסיבות הדחופות של צעירים אלה ושכיחות המקרים מחייבות מתרגלים חדשים להשיג מיומנויות מעשיות ישימות, מהר ככל האפשר בקריירה שלהם. כמו כן, תידרש מסגרת למתן פיקוח מקצועי במטרה של תרגול רפלקטיבי שיתופי כדי לתמוך רגשית ומקצועית של העוסקים החדשים, לאחר הכשרתם. לפיכך היה צורך תחילה להרכיב ולבנות בסיס ידע מקצועי מעשי שישמש בסיס לתוכניות הכשרה והדרכה ולהפצה. תוכנית זו יכולה להוות תרומה חשובה לטיפול באוכלוסייה צעירה זו ובהוריהם המתקשים.

ההשערה שלי לגבי מטרת המחקר במדעי החברה היא שהוא נועד לייצר הבנות שיהיו יישום מעשי בחברה ויובילו לשיפורים בחייהם של אנשים. נגזר מהשערה זו, יוצא כי ממצאי המחקר צריכים להיות ישימים באופן כללי מעבר לנסיבות הספציפיות של המצב הנחקר. מאחר שהמחקר שלי נועד לייצר ידע שיכול להיות ישים באופן נרחב בפרקטיקה המקצועית, שיקול מרכזי במחקר שלי היה זיהוי אפיסטמולוגיה ומתודולוגיה שיכולה לעמוד בדרישות להכללה של הממצאים. 

תהליך מחקר הדוקטורט שלי היה ארוך במיוחד, ונמשך למעלה מ-12 שנים, במהלכם ליוויתי והודרכו על ידי שלושה מערכים שונים של מנחים, ובמקביל סבלתי מכמה תהפוכות אדמיניסטרטיביות משמעותיות שפגעו בתהליך. ניתן לחלק את התהליך המלא לארבע תקופות כרונולוגיות, שבכל אחת מהן שקלתי מתודולוגיות וסוגי הצגה שונים עבור עבודת הגמר שלי. בכל שלב פיתחתי הבנות לגבי הדרך הטובה ביותר לחקור את הפרקטיקה שלי באמצעות התבוננות פנימית, דיאלוג עם מטפל אחר, סקירת האפיסטמולוגיות ומתודולוגיות המחקר שפורסמו, הכיוון של המנחים שלי, והנסיבות שהתפתחו בין האוניברסיטה לבין עצמי, במהלך כל תקופה. תוך ניסיון לנהל את התהליך בהתאם להנחיות האתיות והטכניות למחקר אקדמי, התמודדתי עם מספר סוגיות קריטיות אשר כל מועמד מצפוני לדוקטור לתרגול, המבקש להכניס את הידע המעשי האישי שלו לאקדמיה , חייב להתגבר. אלו היו נושאים הקשורים לאופי ולמקור הידע המעשי של העוסקים במקצוע ובסוגיות מתודולוגיות הקשורות לצורך בשיתוף פעולה של חוקרים בחקר הפרקטיקה. טיפול בנושאים אלו האריך את תהליך הדוקטורט, אך הוביל בסופו של דבר להבנות עם השלכות הרבה מעבר למסגרת הידע המעשית שהפקתי. הבנות אלו היו קשורות למחקר של פרקטיקה מקצועית בכלל, והכנסת ידע מעשי לאקדמיה. 

כפי שמסורתי לחקר הדוקטורט, הוריתי על ידי המנחים שלי לנהל את תהליך המחקר לבד. עם זאת, עד מהרה הבנתי את ההכרח בשיתוף פעולה של חוקרים בחקר הפרקטיקה, תוך התמקדות בידע שבשתיקה. לכן, משנת 2007 ואילך, חלק ניכר מתהליך המחקר שלי נערך בשיתוף עם ענת בן סלמון במתודולוגיה דיאלוגית, שהייתה הסביבה המקצועית הטבעית של שני פסיכותרפיסטים. במשך תשע שנים נאבקנו להשיג את ההכרה של האוניברסיטה בתהליך הדיאלוגי הזה, למרות העובדה שהוא מוזכר ומעודד הן בהנחיות ה-QAA והן בפרסומים של האוניברסיטה. בשנת 2016 האוניברסיטה אישרה בסופו של דבר את תהליך שיתוף הפעולה שביצענו כמתודולוגיה שלנו. החלק האחרון של תהליך המחקר נערך הן עם ענת והן עם מתרגל נוסף ד"ר אנה קריסטל-לילוב, שהייתה עמית מקצועית ומילאה תפקיד חשוב במחקר שלי, אך לא הייתה, באותו זמן, מועמדת לדוקטורט באוניברסיטת דרבי. הרהורים אפיסטמיים ומתודולוגיים שלי נמשכו עד לשלב האחרון של תהליך המחקר, מה שאומר שניהלתי חלק גדול מהתהליך ללא מתודולוגיה מוגדרת מראש. הסיבה לכך היא שלא הצלחתי לזהות אפיסטמולוגיה ומתודולוגיה קיימות שענו על הדרישות שלי לייצור ידע מעשי והכנסתו לאקדמיה. במהלך כל שלב, סקרתי את האפיסטמולוגיות ובסוף כל שלב, בדיעבד, המשגתי את המתודולוגיה האישית בה השתמשתי.

טקסט זה הוא נרטיב אוטו-אתנוגרפי המתאר את שתים עשרה שנות תהליך מחקר הדוקטורט שלי.  בעבודת דוקטור זו, אני מתאר את ההליך שלקחתי על עצמו לרבות הרקע של המשתתפים, התפאורה, השיטה של איסוף נתונים, והתוצאות שהמחקר הפיק. הוא מלווה חפץ בצורת אתר אינטרנט דינמי המשמש כמאגר המכיל חלק מהדיאלוג הממשי שהתקיים בין שותפי לחוקרים ואני וכל החומר שנוצל והופק בתהליך. חומר זה באתר שלי מוצג לקורא בצורות שונות לרבות טקסטים, דיאגרמות וקטעי וידאו, וחושף את הקורא לכל השלבים וההיבטים של תהליך המחקר. הטענות שאני מעלה בעבודת הגמר הזו מבוססות על ספרות אקדמית או בראיות שנמצאות באתר. בחרתי בנרטיב האוטו-אתנוגרפי הזה המתאר את תהליך מחקר הדוקטורט שלי ואת פורמט האתר להצגה שלי, מכיוון שזו גישה שלדעתי תספק לקורא את השתקפות השקופה והקפדנית ביותר של כל שלבי מסע הדוקטורט שעשיתי, והובלתי. להבנות המחקר שלי. ההשערה שלי היא שרמת פירוט זו מספיקה כדי שהקורא יבין את ההליך שעשינו, וכדי לעורר השראה אצל מתרגלים אחרים שקוראים את עבודתי, לבצע הליך דומה על מנת לחלץ את הידע השקט שלהם. המטרה שלי הייתה גם להדגים תהליך של הכשרה של תרגול מקצועי בפסיכותרפיה, שיכול להיות משוכפל על ידי דיאדים אחרים של מורים-חניכים. מעבר לכך, תהליך הדוקטורט שערכתי ועבודת הגמר הזו, משמשים כהדגמה למשימה המורכבת והמאתגרת של הכנסת ידע מעשי ומקצועי לאקדמיה. הידע המעשי שהופק מהתהליך יושם במהירות הלכה למעשה במספר רמות. הוא נוצל על ידי המתאמנת שלי בתרגול על פי גישתה האישית, היווה בסיס לסילבוסים לשלושה קורסי הכשרה וכיום מנוצלים על ידי החניכים שלנו בתרגול שלהם. עם זאת, כדי להתגבר על האתגר של הכנסת ידע מעשי חדש לאקדמיה, יש לכתוב אותו בשיח אקדמי. הדבר עשוי לחייב יצירת שפה חדשה של מונחים שנחטפו משפה אקדמית קיימים בשל הקשר האנלוגי שלהם לרעיון שהחוקר רוצה להעביר, במהלך תהליך ההמשגה. בנוסף, יש להוכיח חדשנות, הידע חייב להיות מבוסס אקדמית בראיות מתחום העיסוק או הספרות ולהשיג הסמכה באמצעות בחינה. התהליך שביצעתי מוצג במלואו במחקר זה כדוגמה מפורשת למורכבות ועוצמת המאמץ הדרוש להחדרת ידע שיש לו משמעות בתחום המעשי לתחום האקדמי הפילוסופי.

לאחר שהייתי שקוע מאוד בעבודה בתחום זה מגיל 26, התחלתי בתוכנית Ed.D בשנת 2007, כי עד אותו שלב ענת ועמיתים נוספים היו צריכים להוביל אותי להבין שהגישה שלי לטיפול היא לא שגרתית, ושונה מהגישה שלי לטיפול. הניסיון המעשי והקריאה האקדמית שלהם. הם צפו בכישורי התקשורת שלי עם צעירים שיחד עם הוריהם לא היו מרוצים מניסיונות קודמים לעבור תהליך של שינוי. המאפיינים הכלליים של תוכניות D.Prof שתוארו לעיל ומדריך התוכנית Ed.D של אוניברסיטת דרבי משנת 2003, היו הגורמים העיקריים שמשכו את העניין שלי בתכנית, ולא דוקטורט קונבנציונלי. תכונות אלו שופרו על ידי פרסומי תאגיד דרבי שהציעו כי באמצעות מחקר משותף עם עסקים, ניתן להעלות את הידע שלהם לרמה 8 סטנדרטים. 

השלב הראשון של התהליך (2007-2012) נערך בהנחיית הפיקוח על מחקר פרטני, והונחה אותי לערוך תהליך של התבוננות פנימית, תוך שיקוף לבד על הפרקטיקה שלי, ולהפיק מודל משמעותי של ידע מעשי מהמקרים שלי. בתחום. הבנתי שהמטרה הכללית של מחקר הדוקטורט היא לייצר ידע חדשני, וידע חדש חייב להיות מוצדק בראיות מוצקות יותר מההשקפה האישית של החוקר-העוסק. כדי שנקודת מבט זו תהיה ניתנת להכללה, ההליך חייב להיות יעיל וחיובי עבור כל מטפל העומד בפני נסיבות דומות. עם זה בחשבון, סקרתי את האפיסטמולוגיות הפוזיטיביסטיות של אמפיריציזם, רציונליזם, פוזיטיביזם ופוזיטיביזם לוגי ואת התיאוריות של הפיזיקה המודרנית. שקלתי אם הפילוסופיות או התיאוריות המדעיות הללו יכולות לספק לי תובנה להמשגה של הידע המעשי שלי. חוסר היכולת לספק ראיות ניסיוניות קונקרטיות להצהרות במודל המעשי שביקשתי לחבר, ומכיוון שהבנתי שאני לא יכול לייצר פרוטוקול ספציפי של כללים מגישת התרגול שלי, כדי שמתרגלים אחרים ישכפלו בכל נסיבות נתונות עם כל given_cc781905- 5cde-3194-bb3b-136bad5cf58d_ מטופל, דחיתי את הישימות של הפילוסופיות הפוזיטיביסטיות הללו עבור הדרישות שלי. במהלך שלב זה, זיהיתי את האתגר המשמעותי של הפקת ידע מעשי חדש, באמצעות מתודולוגיות מקובלות במחקר פרטני על הפרקטיקה של האדם. מאז תחילת תהליך המחקר, ניהלתי דיונים קבועים על הגישה המעשית שלי עם ענת. התוודענו לכך שהדיונים שלנו במסגרת להכשרת הפרקטיקה המקצועית, יכולים להוות גם זירה להמשגה של ידע מעשי, אך באותה תקופה (2008) לא יכלו לזהות מתודולוגיה מחקרית מוכרת למטרה זו. בקבוצת הסטודנטים שלנו ב-EDD, עודדו אותנו להקים קבוצות עבודה קטנות כדי לדון במחקר שלנו זה עם זה, לחלוק רעיונות ולהעביר ידע מאחד לשני. זה הדגיש את הצורך בשיתוף פעולה פעיל של חוקרים בחקר הפרקטיקה, וניסיתי להעביר את ההבנה הזו למנחים שלי. עם זאת, בהתחשב בכך שפרס הדוקטורט הוא פרס פרטני, המנחים שלנו לא יכלו לדמיין את היתכנות הרעיון של שיתוף פעולה באקדמיה, באותה עת. בעודי התמודדתי עם דילמות מתודולוגיות משמעותיות אלו, קראתי על טענתו של Schön (1995) כי לא פחות מ'מהפכה אפיסטמית', נחוצה למטרה להכניס מחקר של פרקטיקה להפקת ידע מעשי לאקדמיה (Schön, 1995). הבנתי שמצב זה מצריך גם מתודולוגיה חדשה להפקת ידע מעשי במחקר. הבנה זו העסיקה אותי, במקביל לידע המעשי האישי שרציתי להפיק עבור פרס הדוקטור האישי שלי. בסוף השלב הזה, המשגתי את האפיסטמולוגיה האישית שלי, שבאה לידי ביטוי בגישת התרגול שלי. לאור זאת, העליתי הצעה למתודולוגיה לביצוע מחקר אקדמי של פרקטיקה.

במהלך השלב השני של תהליך המחקר (2012-14), עדיין הונחנו על ידי קבוצת המנחים השנייה שלנו לערוך מחקר פרטני בנושאים שונים הקשורים לפרקטיקה שלנו ובאמצעות מתודולוגיות נפרדות. הוריתי לשקול את האוטו-אתנוגרפיה כשיטה להמשגה של הידע המעשי שלי, ובהתאם לכך, סקרתי אפיסטמולוגיות בפרדיגמה הרלטיביסטית, לרבות רלטיביזם אפיסטמי, אינטרפרטיביזם, טריאנגולציה ואפיסטמולוגיה חברתית. למרות ששיתוף הפעולה בין ענת ואני עדיין לא הוכר על ידי האוניברסיטה, בתקופה זו המחקר שלי התמקד בכל זאת בדיאלוג המקצועי בינינו. בשלב מוקדם של תהליך הדוקטורט, הבנו שהידע המעשי הושג בתוך הדיאלוג הזה עם אשת מקצוע מתלמדת תוך כדי העברה אליה והשתנה בו זמנית במהלך התהליך. ניתן לבנות מסגרת של ידע מקצועי מעשי מתוך ידע מושגי זה. מתחילת תהליך זה, וכפי שתואר על ידי Polanyi (1966), הבנו שהידע המעשי של מתרגל הוא בשתיקה (Polanyi, 1966). בהיותנו פסיכותרפיסטים, היה ברור לנו שמשמעות הדבר היא שהידע נמצא בתחום התת מודע שלו, ומעורבות פעילה של מטפל אחר חיונית למיצוי הידע הזה, באופן דומה לתהליך הפסיכותרפיה.

במהלך התקופה השלישית של התהליך משנת 2014-2017, המחקר שלי נבלם עקב בעיות ניהוליות שנוצרו עקב אי עמידה של הצוות בתקנות המחקר לדוקטורט. שנה וחצי לאחר שפתחתי את התלונה המנהלית הרשמית שלי, ענת גם השיקה תלונה על רקע סירוב הצוות לאשר את הצגת המחקר המשותף שערכה איתי בעבודת הגמר שלה. היינו עסוקים במחלוקות ובפניות הללו לרשויות הפיקוח שניהלנו יחד עם ד"ר אנה קריסטל-לילוב, רופאה ילידת בריטניה ועמיתנו המקצועי. ההתכתבות בינינו כחוקרים לבין האוניברסיטה ורשויות הפיקוח, במהלך תהליך זה, הן טקסטים הקשורים להיתכנות של ייצור ידע מעשי באקדמיה, משמשים ראיה לטענות בטקסט זה וניתנים לעיון באתר. למרות העיסוק שלי בתהליך זה, המשכתי בסקירת האפיסטמולוגיות הקשורות לבנייה משותפת של ידע, קונסטרוקטיביזם, קונסטרוקציוניזם, טריאנגולציה ונושא אי הסכמה בין עמיתים באפיסטמולוגיה חברתית. 

לפני, במהלך ואחרי הדיונים שלי עם ענת, הפקתי דיאגרמות הממחישות שלבים והיבטים של הגישה הטיפולית שלי, ותהליך מיצוי הידע. דיאגרמות אלו וההסברים הטקסטואליים שלהן מוצגים ב- my website artifact. דיאגרמות אלו מעצימות את סגנון התקשורת האישי שלי, מקלות על הקורא את התובנה וההבנה של הידע שברצוני להעביר ותורמים לאותנטיות של עבודת הגמר. לכן, באמצעות הדיאלוג שלנו בשלב זה, הפקנו את מודל הידע המעשי שלנו בפסיכותרפיה. במקביל ערכנו תהליך של מיצוי ידע סמוי ובעקבות התהליך, המשגנו מודל גנרי למחקר של תרגול והמשגה של ידע מעשי. 

מודל הידע המעשי שלנו הגיע לרמה שאפשרה לי להרכיב את הסילבוס לקורס ההכשרה של חונכים טיפוליים ויחד עם ענת חיברתי את הסילבוס לקורס ההכשרה לפסיכותרפיה שלנו. ענת שינתה את תוכנית הלימודים שלה לקורס הדרכת הורים שהיא לימדה בעבר במכללה אקסטרנית, והקמנו מכללה פרטית משלנו והתחלנו ללמד חניכים. 

פתרון המחלוקות שלנו עם האוניברסיטה הוביל בסופו של דבר לאשר את מתודולוגיית המחקר השיתופי שלנו המבוססת על דיאלוג על ידי האוניברסיטה בשנת 2017.  תחילת העבודה עם קבוצת המפקחים השלישית שלנו סימלה את תחילתו של האחרון שלב של תהליך המחקר. ענת ואני הפקנו דואו-אתנוגרפיה שהציגה את תהליך מיצוי הידע השקט. בשנת 2018, המפקחים שלנו הורו שכל אחד מאיתנו יבצע ניתוח משלו של הדואואתנוגרפיה. אני מכנה את השלב השלישי כטריאלוג, שכן אנה הפכה לחברה בצוות המחקר שלנו וניהלה איתנו דיאלוגים, תוך הפקת תוצאות ידע והבנות נוספות. במסגרת הטריאלוגית הזו מילאתי את תפקיד המתרגל, אנה הפילוסופית שחקרה את העיסוק שלי וענת מילאה את תפקיד מה שאני מכנה 'חטיבה השוליים'. תפקידה היה לבחון באופן ביקורתי את הנרטיב שלי בנוגע לגישה המעשית שלי, ולספק משוב ביקורתי מתמשך שאיפשר את הבהרתו, הפיתוח והחידוד שלו, תוך שהוא חולץ והורכב בטקסט. 

בניית הטיוטות של פרקי האפיסטמולוגיה, המתודולוגיה, הניתוח והתוצאות שלי עם אנה וגם עם ענת במהלך שלב זה של תהליך הדוקטורט, הוביל להבנות חדשות לגבי עמדתי האפיסטמית כמתרגל וכחוקר. הבנתי שזה שלב נוסף בתהליך הדוקטורט, מעבר לשלב הדיאלוגי של התהליך שהוסמכתי לערוך עם ענת. במהלך שלב אחרון זה, המשגה את ההצעה שלי להמשגה של האפיסטמולוגיה האישית על ידי מיקום האדם הפרט בתוך המסגרת האונטולוגית הריאליסטית הקריטית. על הנחות היסוד של CR והמתודולוגיה השיתופית למחקר אקדמי שהתחלתי להמשיג ב-2011, התגבשה לבסוף. התוצאות העיקריות של תהליך המחקר שלי היו האפיסטמולוגיה החדשה והמתודולוגיה השיתופית שהשתמשתי בהן לצורך התהליך. מסיבה זו, אי אפשר היה לבנות עבודת גמר סטנדרטית בת תשעה פרקים, כי תוצאת המחקר הייתה האפיסטמולוגיה, המתודולוגיה והשיטה שבה השתמשתי לתהליך והמשגתי בשיח האקדמי בדיעבד בעקבותיו. בחרתי לאמץ מצגת כרונולוגית זו כדי לתאר את ההמשגה ההדרגתית של המתודולוגיה המוצעת הזו, שהיא פורמט של עבודת גמר סטנדרטית, לא יכולה להכיל גם את פרק המתודולוגיה וגם את תוצאת המחקר. 

המתודולוגיה המוצעת שלי לחקר הפרקטיקה היא מתודולוגיה שיתופית ובמקרה שלי כללה השתתפות של שלושה חוקרים-מתרגלים שכל אחד מהם מילא תפקיד חיוני. לכן, על מנת להציג את התהליך העובדתי כפי שהתרחש וכדי לעמוד בדרישות של גובה ולינקולן (1989) ל"אמינות מחקר איכותני" של אמינות, העברה, מהימנות והתאמה, שאליהן מתייחס בראדלי (1993), עלי לחשוף את כל החוקרים המעורבים (Guba and Lincoln, 1989 ב-Bradley, 1993) יתרה מכך, עבודת הגמר שלי תלווה בעבודות הגמר של שני החוקרים האחרים, אשר יציגו את תפקידם וניסיונם בתהליך, את הבנותיהם ואת התוצאות של כל אחד מהם. מיוצר.