גיבוש תיאוריה
חקרתי את מושג התיאוריה בכלל וספציפית בפסיכותרפיה. סקרתי כיצד פילוסופים ומתרגלים מחברים ומנצלים תיאוריות בעבודתם.
תיאוריה היא רציונל המקיף אוסף של סיבות הקיימות כדי להצדיק את המחשבות שלנו. כאשר עבודתו של מתרגל מבוססת על יסודות תיאורטיים שפורסמו בעבר, ההתערבויות שלו מוסברות על ידי אותו בסיס תיאורטי. בפסיכותרפיה, למסגרת התיאורטית יש בדרך כלל נגזרות מעשיות קוהרנטיות שבהן המטפל מנצל בעבודתו, כגון סגנון המסגרת הטיפולית, עמדתו המקצועית של המטפל והנחיות אתיות. מתרגל המרכיב תיאוריה חדשה, אינו יכול להסתמך על יסודות תיאורטיים קודמים, כדי להצדיק את דרך פעולותיו והתערבויותיו. בסיס הידע היחיד של התיאורטיקן המעשי הוא ניתוח פרשני של הניסיון המעשי שלו. בתחילה אין לו קהילה מקצועית שתתמוך בהצעותיו, והוא האחראי הבלעדי לתהליך.
במהלך השנים הראשונות של העיסוק שלי, כמנטור, לא הייתי פסיכותרפיסט מוסמך, ולא יכולתי להשתמש בתיאוריות כהצדקה להתערבויות. השתמשתי ב"בדיקת מציאות" כדי לספק הסברים להתערבויות שלי בכל מקרה אחר.
במהלך תהליך המחקר שקלתי אם עבדתי על פי תיאוריה דומה לתיאוריה שפורסמה בעבר, או שאוכל להמשיג את שלי, על ידי בחינת הגישה שלי למקרים שלי והאם קיימים דפוסים בהתערבויות הטיפוליות שלי.
למדתי תיאוריות פסיכותרפויטיות מקובלות רבות, אינני מתעלם מערכן, ומודע לכך שהידע התיאורטי הזה עשוי להשפיע על האופן שבו אני משיג את ההבנות שלי לגבי המקרים שלי. עם זאת, הגעתי להבנה שבניגוד לתיאוריות פסיכותרפויטיות אחרות שיש להן נגזרות מעשיות, לגישת ה-ReachingOut שלי אין בסיס תיאורטי כללי. כמו בהליך Grounded Theory, הידע המשמש לניהול התהליך הוא הידע שנאסף מהשטח, שהוא כל המידע שנקלט משיחת הטלפון הראשונה עם המטופל ואילך. לא יכולתי ולא רציתי ליצור בסיס תיאורטי מוכלל לעבודתי מאחר ולכל מקרה יש מאפיינים ייחודיים. הגעתי למסקנה שבמקום לחבר תיאוריה פסיכותרפויטית חדשה, ארכיב מודל עבודה מעשי. מודל ReachingOut הוא ייצוג פשטני של מערכת של טכניקות מעשיות שאני משתמש בהן כדי לאסוף את המידע המכוון את תהליך קבלת ההחלטות שלי ואת הטכניקות המשמשות בהתערבויות הטיפוליות שלי. עופר