נקודת המבט של המורה
את ענת הכרתי במהלך התואר השני. לימודים. היא הייתה בעלת ידע אקדמי עשיר בפסיכולוגיה ובתיאוריות פסיכותרפויטיות אך לא הייתה לה ניסיון מעשי.
הניסיון המעשי שלי, אם כן, כלל טיפול בכמעט 400 מקרים כמנטור טיפולי ופסיכותרפיסט. כשענת התוודעה לרקע המקצועי שלי, היא ביקשה ללמוד מהניסיון המעשי שלי. הייתי מוכן לחלוק איתה את הניסיון המקצועי שלי כי חיפשתי הרהור עמיתים מקצועי על עבודתי.
הסביבה לדיונים מקצועיים התפתחה באופן בלתי נמנע בין ענת ואני, שתי מתרגלות שמגיעות מרקע שונה וניסיון אקדמי ומעשי שונה, כל אחת בעלת צרכים מקצועיים שונים, שהשני יכול היה למלא בשיתוף הפעולה. שנינו התפתחו מבחינה מקצועית בשל אינטראקציה זו בינינו, שהובילה להקמת המרפאה המשותפת כלים שלובים, בשנת 2006 . העסקנו מתרגלים אחרים בהדרכה טיפולית וליווינו את עבודתם. עלה הצורך להרכיב בסיס אקדמי לגישה הטיפולית האינטואיטיבית שלי על מנת להפוך אותה לניתנת לתקשורת ולהעברה לעוסקים אחרים בתחומנו.
העברת ידע מעשי יכולה להיות אפשרית אם המורה לוקח אחריות על יצירת סביבה, בה התלמיד יכול להרגיש בטוח להביע את רעיונותיו ולאתגר את המורה שלו. כמו כן על המורה להיות מסוגל לקבל משוב ביקורתי מתלמידו ולהתפתח באמצעותו. המורה מציב את עצמו במצב פגיע, צורך להסביר ולהצדיק את תהליכי קבלת ההחלטות המקצועיים שלו, על סמך ניסיונו המעשי והידע האקדמי, בפני חניך. זוהי עמדה מתנצלת עבור המורה ולא זו הסמכותית המסורתית.
בסביבה כזו הצגתי בפני ענת את תהליכי קבלת ההחלטות הטיפוליים שלי תוך שהיא חוקרת, ניתחה ושיקוף אותם. במספר הזדמנויות ענת עבדה איתי כמטפלת משותפת, וטיפלה בו זמנית בבני משפחה שונים. לאחר הפגישות הטיפוליות, היא הייתה משקפת את עבודתי והייתי מסבירה ומצדיקה את ההתערבויות שלי.