לפי המודל שהצעתי, הממד האמפירי מורכב מחוויותיו של האדם באובייקטים שקיימים והתרחשויות שקרו ללא תלות בתפיסתו. בסופו של דבר, ממד זה קיים רק במוחו של המתבונן בו הוא קולט, מפרש, מרגיש, מחבר משמעויות ומקבל החלטות. כאן אנו תופסים חלק מצומצם מסוים של מימד המציאות הממשי בשל מיקומנו הפיזי, ומגבלות תהליכי התפיסה והפרשנות שלנו. התחושה והחוויה שלנו של מה שמתרחש בסביבה הפנימית שלנו היא גם חלק מהממד הזה. אובייקטים והתרחשויות נתפסים כאן, דרך עדשת הניסיון הקודם והפרשנות האישית שלנו. הפעולות שלנו ושל אחרים מתרחשות בממד הממשי אך הן תגובה לפרשנות שלנו בממד האמפירי שלנו של התרחשויות קודמות. לסיכום, בממד האמפירי אנו בונים ייצוגים של המציאות, שאנו עשויים לחוות באופן נאיבי להיות המציאות עצמה. 
לפי פלטשר (2016), הממד האמיתי של מסגרת ה-CR מקיף את ה'מבנים והמנגנונים', הפועלים ככוחות סיבתיים של תופעות ואובייקטים (Fletcher, 2016). אנו חווים היבטים של מבנים ומנגנונים אלו ברמה האמפירית, ובונים את הבנתנו את התופעות והאובייקטים, בהתאם לאופן בו אנו תופסים אותם. לפי Bhaskar (ב- Archer, Bhaskar, Collier, Lawson and Norrie, 1998), הגישה הריאליסטית הביקורתית מרכיבה תיאוריות לגבי מבנים ומנגנונים חברתיים, המאפשרים לנו לשפר ולהרחיב את הידע שלנו עליהם, תוך שימוש בשיפוט רציונלי (Bhaskar ב- Archer, Bhaskar, Collier, Lawson and Norrie, 1998). במודל שלי, אנשים בונים תיאוריה לגבי המבנה והמנגנון של תופעה חברתית, באופן המותאם לקונסטרוקטיביזם, מכיוון שהם עושים זאת בעקבות התנסותם בה. עם זאת, פרנק (2014) התייחס ל-Driscoll (1994), ול-Pascual-Leone and Irwin (1998) שקבעו כי קונסטרוקטיביסטים דוגלים בכך שידע אינו עוסק במציאות אובייקטיבית, אלא במציאות מנוסה (במימד האמפירי של CR), וכן תלוי במצב או בהקשר. המודל שלי מתייחס לידע המובנה שלנו (במימד האמפירי) כהשערה הניתנת לטעייה, המתואמת עם המציאות האובייקטיבית (במימד הממשי) וצריכה וניתנת להערכתו על ידי התבוננות וחקירה נוספת של התחום. במודל שלי, אם ההשערה שלנו מתממשת או מתוקנת, ההשערה מכונה "אמיתית".